שיעור 2
שיעור 2 — מוצר כשירות, והשלישייה
2:59 שעות. השיעור המהותי מתחיל בדקה 15.
מפת השיעור
| דקות | מה קורה שם |
|---|---|
| 0–15 | פתיחה והקראת שמות — לא נכנס לאתר |
| 16–26 | ממוצר לשירות, ומשם למוצר כשירות |
| 28–40 | השלישייה: טכנולוגיה, UX, ביזנס |
| 55–75 | מחזור חיי המוצר |
| 90–105 | פלטפורמות, פרסונות וקהלים |
| 105–135 | דוגמאות שוק: SoundCloud, נאפסטר, אייטיונס |
| 150–175 | מנהל מוצר מול מנהל פרויקטים, ו-DAU |
ממוצר לשירות, ומשם למוצר כשירות
ההסבר התחיל דווקא מניהול פרויקטים, כדי להראות ממה זזנו.
שירות עובד כמו רופא: מגיע מישהו עם בעיה, נותנים לו פתרון. מגיע הבא — שומעים את הבעיה שלו, ונותנים פתרון אחר. גם עורך דין עובד כך.
ההבחנה: בשירות, הפתרון משתנה לכל פונה. במוצר, הוא חוזר על עצמו.
והמעבר שקרה
הדוגמה שניתנה: שירות זימון תורים מהמדינה. המטרה זהה לכל אחד, והתהליך זהה — ולכן זה מוצר שניתן כשירות, לא שירות.
במקום לתת שירות לכל אחד בנפרד, מנהל המוצר עושה צעד אחורה:
- מסתכל על כל עולם הבעיה, לא על הפונה הבודד
- מבין אותו לעומק ובודק אם לקהלים נוספים יש צרכים דומים
- בונה משהו שב-
day oneפותר ללקוח הראשון — וב-day twoכבר יודע לעשות scale
למה זה בכלל משנה: הניתוק משעות עבודה
זו הנקודה החזקה בשיעור, והיא מסבירה למה מוצרים דיגיטליים מתנהגים אחרת.
לרופא נגמרות השעות. פעם היו אנשים שענו לטלפון, וכשנגמרו שעות העבודה אי אפשר היה להזמין תור. וכשנגמרו האנשים שיכולים לענות — חיכית עשר דקות, עשרים, שלושים.
מוצר ניתק את הקשר הזה. הרבה אנשים יכולים להשתמש בו־זמנית ולקבל את אותו שירות, בלי שזה תלוי בשעות של אף אחד.
ולכן במחזור חיי המוצר מופיע ההוקי סטיק — שלב שבו יש demand וקופצת כמות המשתמשים, קפיצה שלא הייתה אפשרית כשהכל היה תלוי בשעות אדם.
והערה על AI ו-SaaS
נאמרה תחזית שכדאי לזכור: יש ירידה מסוימת בעולמות ה-SaaS בגלל AI, אבל זמנית. בסוף ה-AI ישתמש ב-SaaS ולא ימציא לעצמו מנגנון זימון תורים — הוא ישתמש במוצר הקיים.
השלישייה
השאלה שנשאלה בכיתה: מי הפרטנרים של מנהל המוצר?
| תחום | מי יושב שם |
|---|---|
| טכנולוגיה | ראש צוות פיתוח |
| UX | מעצב, יחד עם UI |
| ביזנס | מנהל המוצר |
המסקנה: את התחום שבו מנהל המוצר הכי חזק אף אחד אחר לא מכסה. זה לא שהוא רק ביזנס — אלא שזה מה שהוא מביא לשולחן.
המונח שהוזכר: Empowered Teams של מרטי קייגן — השלישייה הזו יושבת יחד.
מה נדרש מכל צד
טכנולוגיה: צריך להבין את השפה ואת הסביבה שבה המפתחים עובדים, כדי להיות פרטנר. לא צריך לדעת קוד בשום צורה. רמת שיחה והבנה בסיסית — ולא יותר, כי זה העולם שלהם ורוצים לתת להם אוטונומיה.
ומי שמגיע מפיתוח — נאמר שזו דווקא המלכודת שלו: הנטייה לרדת לעולם הפיתוח במקום להישאר בביזנס.
UX: התאמת צבעים שייכת למעצב, וזו המקצועיות שלו. מנהל המוצר אחראי לתכלול של הכל, ויש שיח — אבל לא כיבוש התחום.
וההערה החדה: אם מנהל המוצר לא יבין את הצרכים העסקיים ולא ידע לתרגם אותם לעולם הטכני — יפתחו משהו שלא יוביל להצלחה ולא ייצור אימפקט.
מה ללקוח לא אכפת
לא מעניין את הלקוחות אם זה פייתון או C-sharp. רק שזה יעבוד כמו שצריך.
נאמר כדוגמה לכך שמנהלי מוצר בארה"ב מעבירים למפתחים את מה ולא את איך.
DAU — מה נחשב לקוח פעיל
הדיון שסגר את השיעור, עם פייסבוק כדוגמה.
למה "פעיל" ולא סתם "לקוח": אפליקציה פתוחה ברקע נותנת אפס ערך למשתמש ואפס לחברה. לכן מודדים Daily Active User.
בחירת חלון הזמן תלויה בגודל: פייסבוק מודדת יומי, אפליקציות אחרות שבועי או חודשי.
מה מגדיר "פעיל"
הכיתה הציעה: לייקים, תגובות, פרסום פוסט, שימוש בפיצ'רים. כולם נכונים — אבל התשובה הבסיסית ביותר היא גלילה.
ולמה גלילה נחשבת? כי היא מקיימת את שני הצדדים בו־זמנית:
- ערך ללקוח — הוא נחשף למידע שהוא רוצה, רואה מה קורה
- ערך לחברה — 87% מההכנסות מגיעות מפרסום
דוגמאות שוק שהוזכרו
נאפסטר, אייטיונס, Tidal, SoundCloud, נתוני מרקט־שייר מסטטיסטה, ודוגמה מתקופת הקורונה. הוצגו כפתיח לניתוח שיגיע בהמשך.
והשאלה שנשאלה על SoundCloud — "איך נדע אם הוא בירידה או לא?" — היא בדיוק החיבור למדידה.