נושא

מוצר כשירות

מה השתנה כשהפסקנו למכור שעות.

שלוש תפיסות, לא שתיים

למה שירות לא מתרחב

הדוגמה שניתנה: רופא. מגיע מישהו עם בעיה, מקבל פתרון. מגיע הבא — בעיה אחרת, פתרון אחר. אותו דבר אצל עורך דין.

ההבחנה: בשירות הפתרון משתנה לכל פונה. במוצר הוא חוזר על עצמו.

וגם ניהול פרויקטים קלאסי עובד כך — מקימים מערכת לכל מי שמבקש, לפי הבקשה.

הניתוק משעות עבודה

זה הרעיון המרכזי של הנושא.

פעם ענו לטלפון. כשנגמרו שעות העבודה, אי אפשר היה להזמין תור. וכשנגמרו האנשים שיכולים לענות — חיכית עשר דקות, עשרים, שלושים.

מוצר דיגיטלי ניתק את זה. הרבה אנשים משתמשים בו־זמנית ומקבלים את אותו שירות, בלי תלות בשעות של אף אחד.

וזו הסיבה שבמחזור חיי המוצר מופיע ההוקי סטיק — קפיצה חדה בכמות המשתמשים כשיש demand. קפיצה כזו פשוט לא אפשרית כשהכל תלוי בשעות אדם.

מה זה דורש ממנהל המוצר

הדפוס שהוצג בשלושה צעדים:

1. צעד אחורה — להסתכל על כל עולם הבעיה, לא על הפונה הבודד
2. להרחיב — לבדוק אם לקהלים נוספים יש צרכים דומים
3. לבנות לשני מועדים — day one פותר ללקוח הראשון, day two יודע לעשות scale

הנקודה הקשה: צעד 1 מנוגד לאינסטינקט. כשלקוח מבקש משהו, הנטייה היא לתת לו את זה. מוצר כשירות מחייב לעצור ולשאול מי עוד סובל מאותה בעיה.

הדוגמה מהכיתה

זימון תורים מהמדינה. המטרה זהה לכל אזרח והתהליך זהה — ולכן זה מוצר שניתן כשירות, ולא שירות.

הבדל נוסף שצוין: הלקוח לא מבקש כל דבר. בשירות הוא מכתיב; במוצר כשירות הוא מקבל את מה שיש.

AI ו-SaaS

תחזית שנאמרה במפורש: יש ירידה מסוימת ב-SaaS בגלל AI, אבל היא זמנית.

הנימוק: ה-AI לא ימציא לעצמו מנגנון זימון תורים. הוא ישתמש במוצר הקיים. ולכן המעבר צפוי לחזור לעלייה.